האם הוא עניין מרכזי גם בתורה או שהיא רואה בו מותרות?
מה אנחנו מבקשים בחיים שלנו? ביטחון, סיפוק צרכים גשמיים,
רוחניות, אהבה, משמעות, חברים? כל אחד יכול לענות לשאלה
זו באופן אחר ולבחור את הערך העליון בעיניו. אבל ישנו צורך
המאפיין את האדם באשר הוא: האושר.
עכשיו "רק" נותר לנו להגדיר מהו אושר, הרגש החמקמק והאישי
הזה. במילון ההווה למשל ההגדרה היא: "הנאה, סיפוק נפשי". וזהו
זה? אם אחווה הנאה וסיפוק אהיה מאושר? ומהי ההגדרה של
הנאה וסיפוק? הרי מדובר בתחושות סובייקטיביות: האחד ייהנה
מביקור בחוף הים, ואחר יראה באותו המקום את הגיהינום עלי
אדמות. מישהו ישאב סיפוק עילאי ממשחק כדורגל, וחברו יתענה
מצפייה בכדור מסכן ששחקנים בועטים בו באלימות. מישהי תיגע
באושר בשמיעת הרצאה על פיזיקה קוונטית או לחלופין בחוג
מקרמה, וחברתה תעדיף למסור את נפשה ולא להשתתף בזה או
בזה. ובכלל, אנחנו יהודים, ולא קראנו בתנ"ך על מצווה "להיות
מאושר". זה מתאים אולי לאנשים אנוכיים. לכאורה אין דבר כזה,
לא בבית ספרנו.
אבל אם נחליף את המילה "אושר" במילה "שמחה" – הדברים
יישמעו אחרת. הרי בפרשתנו מובא מעין ציווי להיות בשמחה:
"וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ־לֹהֶיךָ" ובהמשך הפרשה נשמעת גם אזהרה
חמורה למי שנמנע מלשמוח: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה... תַּחַת
אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱ־לֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל".
אומנם הלמדנים שבינינו יקשו: אין מצווה לשמוח סתם, בשביל
הכיף. יש מצווה לשמוח בעשיית המצווה – "שמחה של מצווה".
אבל מה אם כל החיים שלנו היו מצווה אחת גדולה? הרי למעשה,
המצווה באה לצרף ולְצַוֵּת אותנו )מלשון צֶוֶת( לריבונו של עולם.
"בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" )משלי ג, ו( אומר הכתוב. בכל רגע אפשר לקיים
מצווה. ובמילים אחרות, יש לנו היכולת לחוות כל רגע מהחיים
כמצווה, כחיבור: אם אני מבשל אוכל טעים לאורחים, אם אני עובד
כדי לשמח את משפחתי, אם אני מפתח מוצר שיעזור לאנשים – כל זה יכול להוות מצווה מן המובחר. ולא רק כשאני מתכוון לקיים
מצווה במובן ה"דתי" של המעשה.
אז מהי שמחה? ובכן, שמחה נובעת ממילוי החיסרון, ממימוש
פוטנציאל. כל אחד מאיתנו יכול – אם רק יתאמץ להקשיב – לשמוע
קול פנימי עדין אך ברור שאומר לו מי הוא אמור, יכול ומסוגל
להיות. הקול הזה יוצר השוואה אוטומטית בין המצוי לרצוי, בין מי
שהאדם בפועל לבין מי שהוא מסוגל להיות. מקור הקול הזה בנפש
פנימה, בהיותה כביכול, חלק מהשלמות הא־לוהית )"חלק א־לוה
ממעל ממש"(. מתוקף מקורו הקול הזה יודע שלמות מהי וברור לו
מהו הכוח הגלום בכל אחד מאיתנו.
כשאנחנו מרגישים שהרצוי והמצוי משתווים – אנחנו בשמחה,
חשים מאושרים. כל שמחה נובעת מהעיקרון הפשוט הזה, בין
שהשמחה גשמית )הבטן הרעבה שלי מקבלת ארוחה דשנה(, בין
שהיא רוחנית )הצימאון שלי לקשר עם הבורא מתחבר לתפילה(,
בין שהיא אישית )היכולת המקצועית שלי מוצאת אפיק עסקי(,
ובין שהיא כללית או לאומית )עם ישראל קם לתחייה ושב לארצו(.
מהי הציפייה לבוא המשיח אם לא התקווה שחסרונות העולם כולו
יתמלאו וייעלמו? בעצם, זו אף מטרת בריאת העולם: הבורא ברא
עולם מלא פגמים וחסרונות )בכוונה תחילה כמובן( כדי שנשלים
אותו בכוחות עצמנו. השלמה זו מסבה לנו אושר אמיתי.
כשאנחנו משתמשים בפוטנציאל הטמון בנו, אנחנו לא רק מעצימים
את עצמנו ואת עוצם ידינו – אלא גם מקיימים את כוונת הבריאה
ומגלים את הא־לוהי בטבע, מסירים את הכיסוי מעל המציאות
)המצוי( ומגלים בה את הרצוי )רצון ה'(. אושר זה אמור להיות מצבו
התמידי של האדם.
רבי נחמן מברסלב חתר בעקביות לאושר הזה והעניק לנו חמש
מילים פשוטות שמתוות את הדרך ומזכירות לנו את המטרה:
"מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" )ליקוטי מוהר"ן תנינא, כד(.
הלכה למעשה:
הכניסו יותר שמחה לחיים שלכם.
כשאירוע כלשהו מתרחש, אתם מעניקים לו פרשנות.
קיים מספר רב של פרשנויות אפשריות לאירוע אחד.
לדוגמה: תכננתם טיול, אבל יורד גשם. אפשר לפרש
את האירוע הזה בדרכים רבות. למשל:
- הגשם הגיע כדי לסתור את התוכניות שלי. הגשם
"רע".
- הגשם לא קשור אליי או לתוכניות שלי. גשם הוא
תופעת טבע.
- הגשם שיורד בא להציל אותי ממשהו רע שהיה עלול
לקרות לי אם הייתי יוצא לטיול באותו יום. הגשם הוא
"טוב".
- הגשם טוב לחקלאים אבל מונע ממני לעשות טיול
כיפי.
- הגשם הוא חלק ממזימת כוחות הטבע נגדי.
- הבורא שונא אותי ולכן הוא הוריד גשם.
- אפשר לטייל גם בגשם, אבל באופן אחר. הבורא
אוהב אותי ולכן "סידר" לי חוויה מיוחדת.
כמובן ישנן עוד דרכים רבות. שימו לב שבדרך כלל
הפרשנות הראשונית שלכם נוטה לצד השלילי יותר.
זוהי תופעה טבעית למדי שנועדה כביכול להגן עליכם
)כי היא מעניקה לכם תחושה שהתכוננתם לגרוע מכול(
אך למעשה היא חסרת תועלת ואפילו רעילה.
זכרו שכל פרשנות מעלה בכם רגש: פרשנות שלילית
מסבה רגש שלילי ופרשנות חיובית מביאה לרגש חיובי.
אם חשקה נפשכם להגדיל את כמות האושר בחייכם,
אפשרו לעצמכם להטיל ספק בכל פרשנות שלילית.
שאלו את עצמכם האם מדובר בפרשנות יחידה. אחרי
שהבהרתם לעצמכם שמדובר רק באופציה אחת מתוך
שלל אפשרויות, חפשו ובחרו לעצמכם פרשנויות
חיוביות. אמצו פרשנות טובה, גם אם הדבר נראה
לכם מאולץ במידת־מה, והתחילו להתרגל לפרש את
האירועים באופן חיובי. כך תאמנו את עצמכם לחפש
את הטוב שבמציאות ותסללו את דרככם למציאות
שמחה יותר.
