הרב קוק על ספרות
הרב קוק על הספרות והתרבות
אי אפשר לספרות הישראלית שתצליח בלי התקדשות הנשמות של הסופרים.
כל סופר שאינו עמל לטהר את מידותיו, לזכך את מעשיו ואת רעיונותיו, עד שיהיה עולמו הפנימי מלא באור וטוב, לא יוכל להקרא בשם 'סופר' באמת.
הספרות צריכה להחצין את הפנימיות ולצורך כך צריכה הפנימיות להבנות.
אם חפצים אנו להחיות את הספרות הישראלית המקורית, עלינו לבוא מן הקדושה אל הספרות.
(אורות, אורות התחיה, פרק לז)
יבוא היום והספרות תתקדש. יתרומם העולם ויכיר את כוחה הגדול של טהרת הסופרים. יתבעו אנשים רבים מן הסופרים להשתנות, יכירו את השקר והזוהמה שמתחבאים מאחורי סגנונות ספרותיים יפים.
רוח הטומאה יעבור, וכל סופר יתחיל להעריך את הרוממות והקדושה שבעבודתו, לא יטבול עטו בדיו בטרם יטהר את מחשבתו, יקדים הרהור של תשובה ליצירתו, אז תצא היצירה בטהרתה, ורוח הקודש תחול עליה.
(אורות, אורות התחיה, פר לז')
תפקיד הספרות והאומנות היא לבטא את כל מה שמסתתר במעמקי נפש האדם, וכל זמן שחסר רגש אחד קטן, שעדיין לא יצא לאור, מחוייבת התרבות לבטאו ולציירו.
אמנם ברור שחובת הגילוי והחשיפה תקפה רק לגבי רגשות פנימיים שבגילויים הם מבסמים את אויר המציאות, אבל אותם רגשות פראיים, שמזהמים בריחם הרע את העולם, אותם צריך לקבור ולכסות, ואוי לו למי שמשתמש באומנות למען הרבות כיעור ונבלה בעולם.
(עולת ראיה ב', ג')
