סוד האותיות לפי הקבלה - 31 שיעורים להאזנה

עשרה שיעורים ראשונים בסדרה להאזנה בחינם

אינני יודע מתי בפעם האחרונה שמנו לב לעובדה הפלאית הבאה – אנחנו מדברים.

יש בתוכנו מערכת מורכבת המסוגלת ליצור צלילי הברות שונות מהאויר היוצא מהפה ולחבר אותן למילים בעלות משמעות, המצטרפות למשפטים שתוכן ורעיונות יצוקים בהן.

דמיינו את חיינו ללא האוצר הזה.

מהו מקורה של יכולת מופלאה זו?

העולם נברא בעשרה "מאמרות", כך עפ"י ספר בראשית: "ויאמר אלוקים ויהי אור – ויהי אור".

לא כתוב בשום מקום שהקב"ה עשה עוד משהו, כמו למשל להדליק את השלטר, מלבד האמירה.

אח"כ, ביום השישי לבריאת העולם, ברא את האדם והפרידו מבעה"ח בזכות יכולתו לברוא בעצמו מציאות בדיבור "ויפח באפו נשמת חיים" ומפרש אונקלוס "נשמת חיים = רוח ממללא", רוח מדברת. בספרו "מוצא האנושות" כותב החוקר ריצ'ארד ליקי כי למרות שהתברר שישנם בעלי חיים המסוגלים להשתמש בסמלים עדיין יכולת הדיבור על כל מורכבויותיה היא ייחודית למין האנושי. אפילו התוכי אינו אלא חקיין בלבד, כמו מכשיר הקלטה חי ונושם.

מדוע ניתנה לאדם היכולת המופלאה הזאת? מה מטרתה?

במשפט אחד – יש משמעות רוחנית ליכולת שלנו לדבר. הדיבור הוא בריאת מציאות עבורנו. כשאנחנו מדברים אנחנו יוצרים דברים. טובים או רעים.

כשאדם "מברך" אדם אחר או תפוח הוא משפיע על האנרגיה שלו וכשהוא אומר לכלתו בחופה "הרי את מקודשת לי בטבעת זו" הוא אכן מקדש אותה במילותיו ומשנה לחלוטין את המציאות הזוגית שלהם - מ"עבירה" (מגע לפני החופה) ל"מצווה" (מגע לאחר החופה).

יש שני צדדים ליכולת הזו: יכול האדם לתקן בכח הדבור אשר נתן לו הקב"ה או ח"ו להשתמש בדבורו לרעה, אז הוא הופך להיות גרוע יותר מהבהמות כי הם לפחות לא מקלקלים.

למה דווקא עברית?

כשהייתי נער, בן 15 אולי, נתוודעתי לחבורה של חסידים באזור בני ברק-רמת גן. הם הלכו ברחוב ושוחחו ביניהם שיחה ערה, חיה, אבל לא בעברית, אז כמובן לא ידעתי את זה אבל הם דיברו ביידיש. אני זוכר את ההפתעה, מעורבת סלידה והשתאות על אלה שמתיימרים להיות היהודים בה' הידיעה, הדוגמא ומופת לכולנו, אלה שטוענים שאנחנו תינוקות שנשבו. כך הרגשתי באותו רגע. חשבתי, שמי שחי במדינת ישראל צריך לדבר עברית, ולחיות עברית על כל רבדיה. היום דעתי קצת מעורבת. האם יכול להיות שאנחנו פחות מדי מעריכים את השפה העברית? ספר הזוהר וספר היצירה (המיוחס לאברהם אבינו) מייחסים משמעות מטאפיזית קיומית לאותיות. לדידם, עשרים ושתיים האותיות העבריות הן נוסחה סודית המרכיבה את כל המציאות, היקום והאדם. הקב"ה כך על פי חכמת הקבלה, ברא את העולם באותיות, וכוחן הוא סוד המצוי אצל יחידים, רובנו פשוט דוברים אותה, מורידים אותה לרמת היומיום, השוק, הבדיחה והעיתון, מבלי להבין את כוחה.

העברית הייתה קודם

ד"ר יצחק מוזסון, מהחוקרים הבולטים בתחום זה, כותב בספרו "המילה" לאחר מחקר בלשני מעמיק, שאם עד היום היה ידוע שהיוונית והלטינית הם אבותיהם של כל השפות בימינו, הרי מתברר שהעברית היא זו, וטוען "אפילו אם מעולם לא הכרת מילה בעברית, במהרה תגלה, כי מעולם לא שמעת מילה שאיננה עברית" שהרי מספר עצום של מילים מתקשרות בצורה ברורה לעברית: תרופה – THERAPY | תורה – THEORY | שורש – SOURCE | פירות – FRUIT| עתיק – ANTIQUE| ארץ – EARTH | אלתר נתיב – ALTERNATIVE ועוד ועוד.

מהי אות?

אות היא שם קוד, ביטוי חיצוני לכח פנימי שורשי. יש 22 כוחות כאלה כמו 22 הכרומוזומים שמביאים כל אחד מבני הזוג.

אותיות לפי חכמת הקבלה הן כלים שנועדו לצמצם את האור, בבחינת "שחור על גבי לבן".

כל אות היא צורה שחורה שמגבילה את הלבן האינסופי.

לכל אות, על פי תפיסה זו, משמעות רוחנית, או יותר מדוייק - 3 משמעויות: צורת האות (א'), שם (אלף) וחשבון (1).

מהו שם או מילה?

צירופן של האותיות לצורת מילה או שם מעיד בד"כ על המהות הפנימית של הדבר. כל שם – נחש, תפוח, שולחן, ארץ ישראל או השם דוד, מביעים משהו. אפילו סדר האותיות בשם יכול לשנות לחלוטין את משמעותה של המילה – כך למשל יותר מדי שפע יכול להפוך לפשע, וענג יכול להיות לנגע.